R. Chananel Shabbat 15b – ר' חננאל שבת טו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֶלָּא, אֲתוֹ ^אאִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף, וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם. וַאֲתוֹ רַבָּנַן דפ׳דִּ״שְׁמֹנִים שָׁנָה״ גְּזוּר אַאֲוִירָא לִתְלוֹת. לְמֵימְרָא דַּחֲדָא גְּזֵירְתָא הֲוָה לִשְׂרֵיפָה? וְהָאָמַר אִילְפָא: יָדַיִם תְּחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְׂרֵיפָה – יָדַיִם הוּא דִּתְחִלַּת גְּזֵירָתָן לִשְׂרֵיפָה, הָא מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא!? אֶלָּא אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִתְלוֹת וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם, וַאֲתוֹ רַבָּנַן דפ׳דִּשְׁמֹנִים שָׁנָה גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף וְאַאֲוִירָא לִתְלוֹת. וְאַכַּתִּי? בְּאוּשָׁא גְּזוּר!? דִּתְנַן: ^ב״עַל ו׳שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה: עַל סְפֵק בֵּית הַפְּרָס, וְעַל סְפֵק עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים, וְעַל סְפֵק בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, וְעַל סְפֵק כֵּלִים הַנִּמְצָאִין, וְעַל סְפֵק הָרוּקִּין, וְעַל סְפֵק מֵי רַגְלֵי אָדָם שֶׁכְּנֶגֶד מֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה; ^געַל וַדַּאי מַגָּעָן (וְעַל) סְפֵק טוּמְאָתָן – שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף עַל סְפֵק מַגָּעָן – ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שׂוֹרְפִין. וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד – תּוֹלִין, ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים – טְהוֹרִין.⁠״ וְאָמַר עוּלָּא: אֵלּוּ ו׳שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ!? אֶלָּא אֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִתְלוֹת וְאַאֲוִירָא וְלֹא כְלוּם, וַאֲתוֹ רַבָּנַן דִּשְׁמֹנִים שָׁנָה גְּזוּר אִידֵּי וְאִידֵּי לִתְלוֹת, וַאֲתוֹ בְּאוּשָׁא גְּזוּר אַגּוּשָּׁא לִשְׂרוֹף וְאַאֲוִירָא – כִּדְקָאֵי קָאֵי.: ^דכְּלֵי זְכוּכִית מ״טמַאי טַעְמָא גְּזוּר בְּהוּ רַבָּנַן טוּמְאָה? א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אמרר״לאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הוֹאִיל וּתְחִלַּת בְּרִיָּיתָן מִן הַחוֹל, שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן כִּכְלֵי חֶרֶס. אֶלָּא מֵעַתָּה ^הלֹא תְּהֵא לָהֶן טׇהֳרָה בְּמִקְוֶה? אַלְּמָה תְּנַן: ״וְאֵלּוּ ^וחוֹצְצִין בְּכֵלִים, הַזֶּפֶת וְהַמּוֹר בִּכְלֵי זְכוּכִית״!? הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁנִּיקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, ור״מוְרַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּעֲמִיד. דְּתַנְיָא: ״כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁנִּקְּבוּ וְהִטִּיף לְתוֹכָן אֲבָר, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן ב״גבֶּן גַּמְלִיאֵל: ר״מרַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.⁠״ אֶלָּא מֵעַתָּה,מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות טומאת מת י״א:א׳-ב׳

^ב רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ג:י״ג

^ג רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ג:י״ג

^ד רמב״ם הלכות כלים א׳:ה׳

^ה רמב״ם הלכות כלים א׳:ה׳

^ו רמב״ם הלכות כלים א׳:ה׳

ארץ העמים – יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו על גושה – שהוא קרקע עצמו, כדכתיב (איוב ז׳): וגוש עפר, לתלות – כלומר: טומאתה בספק, לפיכך קדשים הנוגעין בה – תולין: לא אוכלין ולא שורפין. ועל אוירן ולא כלום – כלומר: אם נכנסה התרומה בשידה תיבה ומגדל, ולא נחה בקרקע חוצה לארץ אלא באוירה – ולא כלום. ורבנן דשמנים שנה גזרו על אוירה נמי לתלות. ואתו רבנן דבאושא גזרו: תרומה שנגעה בגוש חוצה לארץ לשריפה, ועל אוירה כדקאי לתלות. על כלי זכוכית – מאי טעמא גזרו יוסף בן יועזר ויוסף בן יוחנן טומאה בהן? אמר ר׳ שמעון בן לקיש: הואיל ותחילת ברייתן מן החול – שוינהו רבנן ככלי חרס. ואקשינן: אם ככלי חרס הן – לא יטהרו במקוה, אלמא תנן: ואילו חוצצין בכלים: הזפת והחמר בכלי זכוכית. מכלל שאם אין בהן דבר חוצץ¹ – עלתה להן טבילה, ונטהרו. ושנינן: האי בכלי זכוכית שניקבו, והטיף לתוכן אבר וסתם הנקב והעמיד המשקין מלצאת. ור׳ מאיר הוא, דאמר: כיון שהטיף לתוכן אבר – ככלי מתכות דמו, שהכל הולך אחר המעמיד. ומטמאין ומטהרין, דתניא כלי זכוכית שניקבו כו׳.מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון

הערות

¹ כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״חוצא״.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון